כל תעסוקה, כל חבר, ידיד, חברה, אפילו הבלוג הזה נועד כדי לסתום לי את החור בלב.
חשבתי שאפתח פה פוסטים על סיפורי אהבה שלי אולי כשיגמר לי מה לספר אז אכתוב סתם סיפורים, אולי אספר סיפור של מישהי שקרובה אלי עם אישור.
אבל הכאב פשוט לא עוצר, הפצע לא נסתם, אני לא כזו חלשה ואני לא מוותרת לעצמי אבל כמה עוד אחזיק מעמד?
לפעמים אין לי כוח ובא לי שיאשפזו אותי אולי אני חולת נפש?
אני לא יודעת מה טוב לי, אני מבולבלת, אני עושה שטויות אני חשבתי המון על לפגוע בעצמי (אל דאגה אני לא פגעתי או מתכוונת לפגוע בעצמי).
אבל הסוד הזה אני לא בטוחה כמה אצליח לשמור אותו אז מה להגיד למשפחה? "אנסו אותי לפני שנה ולא סיפרתי לכם כי חשבתי שאני צריכה להתמודד וזה למה אני תמיד נמנעת ממגע וזה למה יש לי את הרגעים שאני מתקפלת ורועדת.
זה למה אני מתכסה בשיא החום ומשקרת שקר לי כשאני רק רוצה משהו שיכסה אותי, שלא יגעו בי וכן אמא כשאמרת לי "את לא ילדה רגילה, בשנה האחרונה השתנת נורא" כן זו לגמרי הסיבה אני רוצה לחזור למה שהייתי קודם אבל איך אפשר אבא אמא תעזרו לי" ואז מה?
מה אני יכולה לעשות אין לי כוח יותר
